המוסד לביטוח לאומי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

שתי תביעות אוחדו. עניינן שתי תאונות דרכים שאירעו לתובעת לטענתה, האחת מיום 5.8.02 והשנייה מיום 6.10.04. התאונה השנייה הוכרה כתאונת עבודה ונכותה של התובעת נקבעה במוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) בהליכים שיפורטו להלן. התביעות הן, של התובעת עצמה, לפיצוי, כנגד מבטחותיה בשתי התאונות ושל המל"ל, שתובע בתביעת שיבוב את הנתבעת 2 בגין הסכומים ששולמו בשל התאונה השניה.

הנתבעת 2 ביקשה רשות להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל ביחס לתאונה השנייה. לטענתה, ההליכים במל"ל היו נגועים בחוסר תיעוד ובאי סדרים אחרים שהובילו לקבלת החלטה שלא משקפת את מצב התובעת. כך למשל, היא מצביעה על פער ניכר בתלונות התובעת בבית-החולים ובועדות הרפואיות בהשוואה לתלונותיה בועדות הערר ובעיקר בנוגע לתלונות על כאבים או הגבלה בכתף שלא הוזכרו לפני ועדת הערר. עוד נטען, שההועדות הרפואיות שדנו בתלונות בתחומי הפסיכיאטריה והאורטופדיה קבעו שלנכותה של התובעת אין קשר סיבתי לתאונת הדרכים השנייה אך לעומת זאת, ועדת הערר הכירה בקשר הסיבתי בין הגבלה בתנועות הכתף לבין התאונה שעה שהתובעת לא התלוננה כלל על הכתף, לטענת הנתבעת, ללא כל הצדקה, הסבר או תיעוד. כן, טוענת הנתבעת כי מומחה המל"ל שייעץ לוועדת המל"ל בתחום הנפשי, סיכם את ממצאי בדיקתו זמן רב לאחר הבדיקה והמל"ל שגה כשקיבל את המלצתו בערר ללא נימוק והסבר ובניגוד להחלטת הועדות הקודמות. לבסוף, היא מצביעה על חוות דעת פרטית שעמדה בפני המל"ל ולא אותרה.

התובעת מתנגדת לבקשה. לטענתה לא התקיימו התנאים שלפי הפסיקה מצדיקים קבלת הבקשה. היא אינה סבורה שיש בנסיבות חשש לעיוות דין בהליכי המל"ל, אינה סבורה שנפל פגם בהליכים במל"ל וגם שלא חל שינוי עובדתי מהותי במצבה של התובעתלאחר קבלת החלטות המל"ל. התובעת לא כופרת בעצם העובדה שטענות בדבר נכות בכתף הועלו רק בשלב מאוחר יותר אלא שהיא טוענת שמצב זה נתהווה עקב פגיעה בעמוד השדרה (לא למותר הוא לציין שטענה זו לא מבוססת על חוו"ד רפואית כלשהי וגם לא מצויינת בקביעות המל"ל).

העיון בתיעוד שהוצג חושף עד כמה קשה לרדת לחקר הליך קבלת ההחלטה בעניינה של התובעת במל"ל. גם מקריאה חוזרת ונשנית של המסמכים קשה מאוד להבין על סמך מה קיבל המל"ל את החלטותיו – הן בשל הנמקה חסרה והן בשל העדרם (התמוה מאוד) של מסמכים שונים שלכאורה עמדו בפניו ושעליהם התבססה החלטתו. ממילא לא רק שנראה שההחלטות לא משקפות בירור ממשי של שאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין מצבה של התובעת אלא שכלל לא ניתן לדעת מהתיעוד מה היה הבסיס להחלטות שהתקבלו.

בטופס הודעה על פגיעה בעבודה התלוננה התובעת על פגיעה בצוואר ובעמוד שדרה התחתון בלבד – ולא הזכירה פגיעה בכתפה כלל. כך גם בטופס תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה כותבת התובעת כי היא סובלת מרעד, התעלפויות, נוקשות ברגליים, חוסר שיווי משקל, חוסר תחושה בשפה תחתונה וחוסר תחושה בלשון בזמן התקף התעלפות. ביום 10.2.05 נבדקה התובעת בידי ועדה רפואית שציינה "כאבי צוואר גם לאחר תאונת דרכים". הוועדה ביקשה גם חוות דעת פסיכיאטרית מד"ר גוטמן שקבע כי התובעת סובלת מ- PTSD קל אך "למעשה מדובר רק בתלונות סובייקטיביות ללא עדויות לשינויים ברמת תפקודה והתאמה חברתית". נכויותיה של התובעת נקבעו במל"ל בשיעור 20% מיום 15.2.04 ועד ליום 1.4.04 ובשיעור 10% מיום 7.4.04 ועד ליום 30.6.04. הוועדה קבעה כי לתובעת לא נותרה כל נכות צמיתה. התובעת הגישה ערר וגם בו לא התלוננה על כל כאב או הגבלה בכתף. רק בבדיקה האורטופדית, נמצאה הגבלה קלה בכתף, או אז, נשלחה התובעת לביצוע בדיקת US. על סמך בדיקות אלה, קבעה הועדה כי לתובעת נותרו 15% נכות בגין מצב בכתף מבלי שתנמק כיצד הנכות קשורה לתאונה וכיצד הקביעה עולה בקנה אחד עם תלונותיה באזני הועדה. בכל הקשור למצבה של התובעת בתחום הנפשי, דחתה ועדת הערר את ערעורה של התובעת וקבעה כי למצבה הנפשי של התובעת אין כל קשר לתאונה.

ביום 5.6.08 נבדקה התובעת פעם נוספת בידי המל"ל בעקבות תביעה שהוגשה בשל החמרת מצב. הועדה הגיעה למסקנה ששיתוף הפעולה מצדה של התובעת מוגבל וכי בסופו של דבר, אין כל קשר סיבתי בין מצבה הנטען של התובעת לבין התאונה בכל הקשור לכתף. התובעת נשלחה להערכה נוירופסיכולוגית וגם הפעם הוסק שלתובעת אין נכות נפשית עקב התאונה. על החלטה זו ערערה התובעת. היא נבדקה בידי ד"ר אלכסנדר גרינשפן שסיכם את הבדיקה זמן מה לאחריה וכתב כי התובעת סובלת מנכות נפשית בשיעור 20% כתוצאה מ- PTSD. ועדת הערר אימצה חוות דעת זו מבלי שתנמק כיצד הדבר מתיישב עם קביעת הוועדות הקודמות.

על מנת שקביעה של דרגת נכות עפ"י דין תחייב גם בתביעה לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: חוק פלת"ד), עליה להיות תוצר של הליך שבו מבררים גם את הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הנכות. ההכרה של המל"ל בנכות של עובד עקב תאונת עבודה מגלמת הכרה בקשר סיבתי שכזה. זהו שקרה עם התובעת, אלא, שמתוך התיעוד של המל"ל כלל לא ברור על סמך מה הגיע המל"ל למסקנה שקשר סיבתי שכזה קיים. בועדות הרפואיות נמצאת הנמקה מדוע קשר סיבתי שכזה לא קיים ואילו בועדות הערר אין בענין כל דיון, ופשוט יש מסקנה הפוכה. מכיוון שהחלטות המל"ל לא נועדו לשמש כחוות-דעת לבית-המשפט – וזה אך שימוש משני שנעשה בהן כמצוות המחוקק – מחייבות נסיבות כאלה להתחקות אחרי הבסיס לקבלת ההחלטות במל"ל, שמא ניתן להבין בעקיפין את מה שלא נכתב במפורש. כאן יש חשיבות גדולה לעיון בתיעוד שעמד בפני ועדת הערר. כאן נראה שקרתה תקלה קשה.

כלל לא ברור מהו התיעוד שעמד בפני ועדות הערר של המל"ל. ידוע שתיעוד זה כלל חוות דעת פרטיות של התובעת, אך היא עצמה טוענת שאינה זוכרת באילו חוות-דעת מדובר. בסופו של דבר, עלה בידי ב"כ התובעת לאתר חוו"ד מיום 9.9.05 ערוכה בידי ד"ר שויחטמן אולם גם ממנה לא עולה כל נכות בגין מצב בכתף. התוצאה קשה: לא ניתן למצוא בהחלטות המל"ל כל הסבר לסיבה שבגללה ועדות הערר שינו את החלטות הועדות הרפואיות וקבעו שיש קשר סיבתי בין התאונה לנכות של התובעת. התיעוד שעמד בפני המל"ל אינו נמצא – ולא ניתן לבחון האם יש בו בסיס לשינוי בהחלטות. השינוי בקביעות המל"ל מבוסס כנראה על חוו"ד פרטיות של התובעת עצמה והן "נעלמו" ומה שתמוה עוד יותר, גם התובעת עצמה אינה מסוגלת להציגן בפני בית-המשפט.

בסופו של דבר נותרו הסתירות והתמיהות מההליכים השונים שהתנהלו במל"ל ללא כל הסבר. לא ניתן לשחזר את הליך קבלת ההחלטות של המל"ל. לא רק שלא ניתן לבחון אם ההחלטות מוצדקות – לא ניתן לבחון אם בכלל היה להן בסיס כלשהו, או שאולי התקבלה ההחלטה לקבל את התביעה מחמת תקלה, שמקבלי ההחלטה פשוט שכחו שעליהם גם לבחון את שאלת הקשר הסיבתי. בנסיבות כאלה לא ניתן לסמוך כלל על קביעות המל"ל ורב החשש שאין להפיק מהן מסקנה מהימנה בשאלה מהי הנכות שנותרה לתובעת עקב התאונה. לאור זאת הבקשה מתקבלת.

לאור האמור מתמנים המומחים הבאים, כמומחים מטעם בית-המשפט, כדלקמן:

1. פרופ' שמואל פניג, מומחה בתחום הפסיכיאטרי ושכרו, 5,000 ₪ בתוספת מע"מ.

2. פרופ' אלכסנדר בלנקשטיין, מומחה בתחום האורטופדי ושכרו 4,000 ₪ בתוספת מע"מ.

בשכר המומחים תישא הנתבעת 2 והם לא יחלו בעבודתם בטרם ישולם שכרם.

על המינוי יחולו תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז – 1986.

המומחים יעיינו במסמכים הרפואיים שימציאו להם הצדדים תוך 21 יום, יבדקו התובעת ויקבעו ממצאים לגבי מצבה הרפואי בעקבות התאונה מיום 6.10.04, תוך התייחסות לשאלות שלהלן:

1. האם לוקה התובעת כיום בנכות צמיתה? אם כן, מהו שיעורה?

2. היש לתובעת עבר רפואי ראוי לציון בענייננו? אם כן, נא לפרט ולהעריך את משמעותו התפקודית.

3. היש לייחס חלק מנכותה למצבה לפני התאונה? אם כן, איזה חלק?

4. האם סבלה התובעת מנכות זמנית? אם כן, איזו ומתי?